ריבית בנק ישראל ואתה — איך החלטת הריבית מגיעה להלוואה שלך

מי שקובעת את ריבית בנק ישראל היא הוועדה המוניטרית, בראשות נגיד בנק ישראל. [מקור 2]

הוועדה בוחנת את מצב המשק ואת ההתפתחויות הכלכליות ומחליטה אם לשנות את שיעור הריבית או להשאיר אותו ללא שינוי.

החלטה להותיר את הריבית ללא שינוי היא החלטת מדיניות בפני עצמה. היא אינה מצב שבו הבנק המרכזי נמנע מלקבל החלטה.

אחת המטרות המרכזיות של המדיניות המוניטרית היא שמירה על יציבות המחירים.

לפי בנק ישראל, יעד האינפלציה בישראל מוגדר כיום כתחום של 1% עד 3% בשנה. הממשלה קובעת את היעד בהתייעצות עם הנגיד, ובנק ישראל מחויב לחתור להשגתו. [מקור 2]

אינפלציה מתארת עלייה מתמשכת ברמת המחירים. כאשר המחירים עולים בקצב גבוה, כוח הקנייה של הכסף נשחק.

בנק ישראל מסביר ששינויים בריבית משפיעים על היקף ההוצאות והחיסכון, ודרכם גם על המחירים. ריבית גבוהה יותר יכולה לרסן הוצאות והשקעות; ריבית נמוכה יותר יכולה לעודד פעילות כלכלית. [מקור 2]

עם זאת, אין קשר מכני שלפיו נתון אינפלציה מסוים מחייב שינוי ריבית בשיעור מסוים. החלטת הוועדה מתייחסת למכלול התנאים הכלכליים.

אחד ממנגנוני הריבית המוכרים בישראל הוא ריבית הפריים.

ריבית הפריים בבנק לאומי עומדת על 4.75% החל מ־3.9.2026, מועד כניסת החלטת ספטמבר לתוקף — 1.5 נקודות אחוז מעל ריבית בנק ישראל. [מקור 3]

כאשר ריבית בנק ישראל היא 3.25%, החישוב הוא:

3.25% + 1.5 נקודות אחוז = 4.75%

התוספת של 1.5 נקודות אחוז אינה נוסחה רגולטורית שקבע בנק ישראל.

גם ריבית הפריים אינה בהכרח הריבית הסופית של הלווה. הלוואה יכולה להיקבע לפי פריים בתוספת מרווח או בהפחתת מרווח, בהתאם לתנאי ההסכם.

הסבר מפורט על מנגנון הפריים מופיע במדריך לריבית פריים.

נניח שהסכם הלוואה קובע ריבית של פריים בתוספת 1 נקודת אחוז.

כאשר הפריים הוא 4.75%, הריבית החוזית לפי הדוגמה היא 5.75%.

אם הפריים ישתנה ל־4.50%, והרכיב הנוסף יישאר קבוע, הריבית החוזית תהיה 5.50%.

אם הפריים יעלה ל־5.00%, הריבית החוזית תהיה 6.00%.

זהו חישוב של מנגנון חוזי לדוגמה, ולא הצעה של גוף מלווה.

חשוב לבדוק בהסכם מתי השינוי נכנס לתוקף, כיצד מחושב ההחזר לאחר השינוי והאם קיימים תנאים נוספים.

בהלוואה בריבית משתנה, שינוי בריבית הייחוס עשוי להשפיע על התשלומים העתידיים גם כאשר יתרת הקרן לא השתנתה באותו רגע.

לעומת זאת, כאשר הוועדה המוניטרית משאירה את הריבית ללא שינוי, אין שינוי חדש בריבית הייחוס הנובע מאותה החלטה.

בהלוואה בריבית קבועה, שיעור הריבית נקבע בהסכם ואינו משתנה במהלך התקופה שלגביה נקבעה הקביעות.

לכן שינוי בריבית בנק ישראל אינו משנה כשלעצמו את שיעור הריבית החוזי של הלוואה קבועה קיימת.

לדוגמה, אם הלוואה ניתנה בריבית שנתית קבועה של 5%, החלטה חדשה של הוועדה המוניטרית אינה הופכת אותה אוטומטית להלוואה בריבית של 4.75% או 5.25%.

עם זאת, צריך להבחין בין ריבית קבועה לבין החזר כספי קבוע. הלוואה בריבית קבועה הצמודה למדד עשויה להיות מושפעת משינויים בהצמדה, גם כאשר שיעור הריבית עצמו אינו משתנה.

לכן הכינוי ״ריבית קבועה״ אינו מספיק כדי להבין את כל מנגנון ההחזר.

הפרש של 0.25 נקודת אחוז בין 4.75% ל־5.00% יוצר בדוגמה הפרש של כ־₪11.43 בהחזר החודשי.

הפרש של 0.25 נקודת אחוז בכיוון ההפוך, בין 4.75% ל־4.50%, יוצר הפרש של כ־₪11.39 בהחזר החודשי.

הסכומים האלה אינם מייצגים את השינוי בהחזר של כל הלוואה קיימת.

בפועל, כאשר ריבית משתנה באמצע תקופת ההלוואה, יש לחשב מחדש את ההחזר לפי יתרת הקרן שנותרה, מספר התשלומים שנותרו ומנגנון העדכון החוזי.

למשל, אם חלפו כבר שנתיים מתוך חמש שנות ההלוואה, לא מחשבים את ההחזר החדש כאילו עדיין קיימים 60 חודשים ויתרת קרן של ₪100,000.

נניח שאותה הלוואה נושאת ריבית משתנה של 4.75%, ושלא חל שינוי בריבית הייחוס או במרווח החוזי.

במקרה כזה אין שינוי בריבית ההלוואה הנובע מהחלטת הוועדה המוניטרית להשאיר את הריבית ללא שינוי.

בלוח שפיצר ללא הצמדה וללא שינוי תנאים, ההחזר החודשי נשאר כפי שנקבע בלוח הסילוקין.

עם זאת, בכל תשלום משתנה החלוקה בין החזר הקרן לבין הריבית. בתחילת ההלוואה רכיב הריבית גבוה יותר, ובהמשך חלקו בתשלום קטן ככל שיתרת הקרן יורדת.

לכן צריך להבחין בין שלושה דברים: שיעור הריבית, גובה התשלום החודשי והחלוקה הפנימית של התשלום.

הם אינם אותו נתון.

הדוגמה אינה כוללת הלוואה צמודת מדד, שינויי ריבית במהלך התקופה, עמלות או פירעון מוקדם.

היא גם אינה מניחה שהבנק יעביר כל שינוי בריבית בנק ישראל באופן זהה לכל לקוח.

מטרתה להמחיש את הקשר החשבונאי בין שיעור הריבית לבין החזר הלוואה בתנאים מוגדרים.

אפשר לבחון תרחישי הלוואה נוספים באמצעות מחשבון ההלוואות.

התוספת הראשונה לחוק קובעת, לגבי הלוואה בשקלים שעליה חלה הנוסחה הרלוונטית, שיעור עלות אשראי מרבי המחושב לפי ריבית בנק ישראל בתוספת 15 נקודות אחוז. [מקור 4]

כאשר ריבית בנק ישראל היא 3.25%:

3.25% + 15 נקודות אחוז = 18.25%

זהו שיעור העלות המרבית לפי הנחות הדוגמה והוראות התחולה המתאימות.

להלוואה לתקופה של עד שלושה חודשים שנותן מלווה מוסדי, ושאין אפשרות להאריכה או לחדשה בתנאים דומים, קובעת התוספת הראשונה נוסחה נפרדת. [מקור 4]

התוספת השנייה עוסקת בריבית פיגורים מרבית.

לפי הנוסחה שנקבעה בה, שיעור ריבית הפיגורים המרבי מחושב כשיעור העלות המרבית של האשראי כפול 1.2, בחישוב שנתי. [מקור 4]

לכן:

18.25% × 1.2 = 21.9%

אין לבלבל בין שיעור זה לבין שיעור העלות המרבית של האשראי הרגיל.

התוספת השלישית עוסקת בשיעור הריבית לעניין הוראות העונשין.

לגבי הלוואה בשקלים, הנוסחה הרלוונטית היא ריבית בנק ישראל בתוספת 30 נקודות אחוז. [מקור 4]

לכן:

3.25% + 30 נקודות אחוז = 33.25%

שיעור זה אינו ריבית הפיגורים המרבית. מדובר במנגנון משפטי אחר.

כדי להבין את הקשר, נבחן תרחיש חשבונאי שבו ריבית בנק ישראל משתנה ב־0.25 נקודת אחוז.

החוק כולל הוראות תחולה וחריגים, ולכן אין להסיק שכל הלוואה בישראל כפופה תמיד לכל אחת מהנוסחאות.

חשוב גם להבחין בין שינוי בשיעור מרבי הקבוע בחוק לבין שינוי בריבית של הלוואה קיימת. העובדה ששיעור מרבי מסוים משתנה אינה אומרת שהמלווה משנה אוטומטית את הריבית החוזית של הלווה.