סירוב אשראי — למה זה קורה ומה עושים אחרי סירוב

דירוג אשראי הוא כלי שמסייע לנותני אשראי להעריך את הסיכון שמבקש אשראי לא יעמוד בהתחייבויותיו. לפי מערכת נתוני האשראי של בנק ישראל, דירוג המבוסס על נתוני המערכת מחושב על ידי לשכות אשראי — לא על ידי בנק ישראל עצמו [מקור 2].

הדירוג יכול לסייע לגוף המלווה בהחלטה אם לתת אשראי ובאילו תנאים, אך הוא אינו בהכרח השיקול היחיד.

גם לקוח שעומד בכל התשלומים עשוי לבקש אשראי שההחזר עליו, יחד עם התחייבויות קיימות, נתפס כגבוה ביחס להכנסתו.

זה אינו בהכרח ״כתם״ בהתנהלות הפיננסית. נותן אשראי מעריך גם את היכולת לעמוד בהתחייבות החדשה. לכן סירוב הלוואה יכול לנבוע מהבקשה עצמה — הסכום, התקופה וההחזר הצפוי — ולא מאירוע שלילי בעבר.

מערכת נתוני האשראי של בנק ישראל מרכזת נתוני אשראי המתקבלים ממקורות המידע הרלוונטיים. לשכות אשראי יכולות להשתמש בנתונים לצורך הפקת דוחות, חיוויים ודירוגי אשראי המשמשים נותני אשראי בתהליך קבלת החלטות [מקור 2].

בין הנתונים שעשויים להשפיע על דירוג אשראי נמצאים אופן העמידה בהחזר הלוואות ובהתחייבויות לתשלום, פיגורים, עמידה במסגרת אשראי או חריגה ממנה, צ׳קים שכובדו או חזרו וכן מידע על הליכי חדלות פירעון [מקור 2].

אבל יש כאן הסתייגות חשובה: גובה ההכנסה וסך הנכסים אינם חלק מחישוב דירוג האשראי המתואר במדריך בנק ישראל [מקור 3]. גוף מלווה יכול לבחון הכנסה במסגרת תהליך החיתום שלו, אך אין לערבב בין שני הדברים.

גוף שמעמיד הלוואה מנסה להעריך לא רק את העבר אלא גם את היכולת להחזיר את האשראי המבוקש.

לכן מסמכי הכנסה, מאפייני ההכנסה ומידע נוסף שהמלווה דורש במסגרת החיתום עשויים להשפיע על ההחלטה. שינוי במקום העבודה אינו אומר בהכרח שהבקשה תסורב, אך הוא עשוי להיות רלוונטי לבחינת יכולת ההחזר.

לפעמים הבעיה אינה ״אשראי גרוע״ אלא בקשה שלא ניתן להשלים את בדיקתה.

פער בין נתונים שנמסרו בטופס לבין המסמכים, מסמך חסר או פרט שלא ניתן לאמת יכולים להביא לכך שהבקשה לא תאושר במתכונתה הנוכחית.

לכן כאשר אומרים ״סירבו לי הלוואה״, אחת השאלות הראשונות היא האם מדובר בהחלטת אשראי סופית או בבקשה שלא הושלם לגביה תהליך הבדיקה.

סירוב אשראי אינו בהכרח קביעה שמשהו ״לא בסדר״ אצל הלקוח.

למלווים שונים עשויות להיות מדיניות עסקית ומדיניות סיכון שונות. חוק הבנקאות עצמו מכיר בכך שמתן אשראי אינו שירות שבנק מחויב לספק לכל לקוח [מקור 1].

זו גם הסיבה לכך שדחיית בקשה בגוף אחד אינה מוכיחה כשלעצמה שגוף אחר יגיע לאותה החלטה.

במקורות הרשמיים שנבדקו לצורך המדריך לא נמצאה חובה כללית שלפיה בנק חייב למסור לכל לקוח נימוק כתוב ומפורט בכל מקרה של סירוב אשראי.

סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע לגבי שירותים מסוימים כי תאגיד בנקאי אינו רשאי לסרב להם סירוב בלתי סביר, אך מוסיף במפורש שאין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי [מקור 1].

לכן המשפט ״הבנק חייב לתת לי הלוואה או להסביר בכתב למה לא״ רחב מדי.

אפשר לפנות לגוף המלווה ולבקש הסבר להחלטה. אין להסיק מכך שקיימת בכל מקרה זכות סטטוטורית לקבל מסמך המפרט את כל שיקולי החיתום שלו.

כאן ללקוח יש זכויות ברורות יותר ביחס למידע עצמו.

אדם שנאספים עליו נתונים במערכת נתוני האשראי זכאי להזמין דוח ריכוז נתונים. לפי בנק ישראל, הדוח מציג את המידע הקיים עליו במערכת, ובכלל זה התחייבויות, תנאי תשלום ומידע על פירעונן. הוא כולל גם מידע על הליכי גבייה מסוימים ומפרט לאילו גופים הועבר מידע ממערכת נתוני האשראי [מקור 4].

כל אדם שנאספים עליו נתונים במערכת זכאי לדוח ריכוז נתונים אחד ללא תשלום בכל שנה קלנדרית [מקור 4].

אם נמצא בדוח נתון שנראה שגוי, אין צורך להסתפק במסקנה ש״דירוג האשראי שלי לא נכון״.

מערכת נתוני האשראי מפעילה הליך רשמי לבקשת תיקון מידע. לפי בנק ישראל, אפשר לפנות למקור המידע הרלוונטי או להגיש בקשת תיקון באמצעות המערכת [מקור 5].

חשוב גם להבין את גבולות ההליך: מערכת נתוני האשראי מבהירה כי סמכות הממונה מוגבלת למהימנות הדיווח ואינה מאפשרת לפתור מחלוקות עסקיות הקיימות בין הצדדים [מקור 5].

כלומר, מנגנון התיקון מיועד לבירור טענה לגבי הנתון המדווח. הוא אינו מסלול כללי להכרעה בכל מחלוקת בין לקוח לבין מלווה.

כאן צריך להבחין בין הנתונים לבין הדירוג.

בנק ישראל אינו מחשב את דירוג האשראי. דירוג המבוסס על נתוני המערכת נקבע על ידי לשכת אשראי, ולכל לשכה יכול להיות סולם דירוג משלה [מקור 2].

הוראת הממונה על שיתוף בנתוני אשראי מס׳ 304, ״דירוג אשראי״, כוללת הוראות בנושא שקיפות והשגה על דירוג. בין היתר, היא דורשת מלשכת אשראי לפרסם את ההליכים להגשת השגה ואת התקופה המרבית למענה [מקור 6].

לכן כאשר המחלוקת היא על הדירוג עצמו, יש להבחין בינה לבין טענה שהנתון המקורי במערכת שגוי.

המונח ״ערעור על סירוב״ עלול ליצור רושם שקיים בישראל הליך אחיד שבו שולחים ערעור על החלטת האשראי וכל מלווה חייב לבצע בחינה מחודשת. לא מצאנו מנגנון כללי כזה החל על כל סירוב אשראי צרכני.

יש, לעומת זאת, מסלולי תלונה בהתאם לזהות הגוף ולסוג הבעיה.

בתלונה הנוגעת לבנק או לחברת כרטיסי אשראי, השלב הראשון הוא בדרך כלל פנייה לנציב תלונות הציבור של אותו תאגיד. לאחר קבלת תשובתו — או אם לא התקבל מענה בפרק הזמן שנקבע — ניתן לפנות ליחידה לפניות הציבור ולבקרה צרכנית בפיקוח על הבנקים [מקור 7].

בנושאים הנוגעים לפעילות מערכת נתוני האשראי, לשכת אשראי, מקור מידע או משתמש בנתוני אשראי, קיים מסלול תלונה לממונה על שיתוף בנתוני אשראי [מקור 8].

אלה מסלולי תלונה והשגה מוגדרים. הם אינם הבטחה לכך שסירוב הלוואה יהפוך לאישור.

אפשר לפנות לגוף שסירב ולבקש להבין מה עמד מאחורי ההחלטה ומה, אם בכלל, ניתן להשלים או לתקן.

אם התקבל הסבר, אפשר להבחין בין בעיה במסמכים, שיקול הקשור ליכולת ההחזר, מידע במערכת נתוני האשראי ומדיניות אשראי פנימית.

מי שחושב שסירוב אשראי קשור להיסטוריית האשראי שלו יכול להזמין דוח ריכוז נתונים ממערכת נתוני האשראי.

הדוח אינו זהה לדירוג אשראי. הדוח מציג את הנתונים שנאספו, בעוד דירוג האשראי מחושב על ידי לשכת אשראי [מקורות 2 ו-4].

ההבחנה חשובה משום שאם קיים מידע שגוי, הטיפול מתחיל בנתון עצמו.

אם מופיע מידע שלדעת הלקוח שגוי, מערכת נתוני האשראי מאפשרת להגיש בקשה לתיקונו [מקור 5].

תיקון מידע אינו ״מחיקת היסטוריה״ ואינו דרך להעלים נתון נכון שאינו נוח. זהו מנגנון לבירור מהימנות המידע שדווח.

לאחר סירוב בנקאי אפשר לבחון גם את שוק האשראי החוץ-בנקאי. הסבר על מבנה השוק נמצא במדריך מדריך לאשראי חוץ-בנקאי, ולפני בחירת גוף אחר אפשר להיעזר במדריך לבחירת הלוואה חוץ-בנקאית.

אבל סירוב אינו סיבה להתעלם ממחיר האשראי. הצעה מגוף אחר יכולה להיות שונה בריבית, בעמלות, בתקופה ובתנאים.

בהקשר זה אפשר לקרוא גם את מדריך חוק אשראי הוגן.

כאשר המחלוקת אינה מסתכמת בכך שהבקשה לא אושרה, אלא נוגעת למשל להתנהלות של בנק או חברת כרטיסי אשראי, קיימת מערכת פניות הציבור של הפיקוח על הבנקים [מקור 7].

אם הבעיה נוגעת לפעולה של מערכת נתוני האשראי, לשכת אשראי, מקור מידע או משתמש בנתוני אשראי, ניתן לבדוק את מסלול התלונה לממונה [מקור 8]. כאשר הטענה היא שנפל פגם בנתון המדווח עצמו, מערכת נתוני האשראי מפנה דווקא להליך בקשת תיקון המידע [מקורות 5 ו-8].